יצאנו לטייל כל המשפחה, כמובן – המצלמה הייתה איתי, כי איך אפשר בלעדיה?
התחבתי לרגע – האם בכלל לצלם? לא התכוננתי מראש, לא הבאתי אביזרים, לא בחרתי בגדים מיוחדים. ובכל זאת, החלטתי לקחת את המצלמה איתי - רק ליתר ביטחון.הגענו למקום קסום – נחל זורם, עצים מרהיבים – אבל גם המוני מטיילים. האמת? קצת התאכזבתי.
אבל לא ויתרתי – חיפשתי, והתמזל מזלי: מצאתי פינה שקטה ומלאת קסם.הגשתי לבתי חתיכת עץ שמצאתי ואמרתי לה בעדינות: "שחקי."
והקסם פשוט קרה –
התמונות שצילמתי יצאו נפלאות.אחר כך הצעתי לה לא סוף עלים ולזרוק באוויר. "שלוש, ארבע, ו..."
והפלא הממשיך – תמונות פשוטות טבעיות ורגשות.כי אין כמו חיוך אמיתי של ילד.
לא מתוכנן, לא מאולץ – פשוט אושר.